משמרת דליהו

משמרת דליהו היא המשמרת העשרים ושלשה מבין הכ”ד משמרות כהונה. בשנה האחרונה של מלכות של דוד המלך עשה הגרלה יחד עם צדוק הכהן למען חילוק הכהנים לעשרים וארבע משמרות, וכרשום בספר דברי הימים;

וַיֵּצֵא הַגּוֹרָל..לִדְלָיָהוּ שְׁלשָׁה וְעֶשְׂרִים

שם המשמרת נמנה כאחד משלשה משמרות (יחד עם משמרת שכניהו ומשמרת מעזיהו) ששמם כולל כל האותיות משמו של הקדוש ברוך הוא (י – ה – ו). וכן רואים כי שם המשמרת מזכיר את עניין ה”דלייה” היינו שאיבת מים. בעלי דקדוק מציינים כי הביטוי דלה מציין הפעולה דווקא מבאר עמוקה כמקביל לביטוי שאב שאינו מציין העמקות שבדבר (מלבי”ם לספר ישעי’ יב,ג).

דמות מקראי נוסף לביטוי דלייה נמצא בספר שמות בבא משה אל מדין; וַתאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרעִים וְגַם דָּלה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצאן.

אחר חורבן מקדש שני

בתקופת חורבן מקדש השני עברו כל הכהנים ובתוכם הכהנים מבני משמרות דליהו לארץ הגליל. המשמרת תיישבה בצלמון , מזוהה כיום כגבעה מבודדת סמוך לואדי א-הרה ממערב לואדי סלמה כ22 ק”מ צפונית מערבית מטבריה על גבע ויש מזהים אותו עם כפר סלאממה.

טחנה עתיקה בנחל צלמון

אנשי בני דליה

בעניין אפשרות אורח לסמוך על שיתופי חצירות (למען טלטול חפצים בחצר המשותף בשבת הראשונה מבואו למקום), מובא בתלמוד ירושלמי מאמרו של רבי יוסה בי רבי בון בשם רב יהודה כי אפשר להקל במקרא שמדובר עם אנשים כגון בר דליה שאינן מקפידין על פרוטתן או לגירסא אחרת פרוסתן (של לחם), כלומר שהם וותרנים ונוהגים עין יפה בנכסיהם ולא איכפת להם לשתף את רכושם עם אורחים.{{1}}

במדרש הגדול הובא מאמרו בשם אבה כהן בן דליה;

אלו זכו ישראל, כיון שעלו פרסותיהן מן הים היו נכנסין לארץ שנאמר עֲלֵה רֵשׁ -מיד- כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ אֱלהֵי אֲבתֶיךָ לָךְ{{2}}

הופעה נוספת של בני משמרת דליהו נמצא בתיאור של האמורא המפורסם רבי יהודה בן פזי, מן התלמוד ירושלמי (ברכות מא עמוד א) מובן כי היה כהן, ומתיאורים כגון זה שכתוב בירושלמי מסכת ביצה ״תני רבי יודה בר פזי דבר דלייא..״ מסתבר מאד שהכוונת הכינוי בא להוות שהיה כהן מבני משמרת דליהו (דהרי ידוע שמקומו היה בעיר לוד כמו שכתוב בירושלמי מסכת סנהדרין ד עמוד ב, אם כן לא מסתבר שכוונת התיאור ׳בר דלייא׳ הולך על מיקומו. וגירסאות אחרות של המילה נמצאות; ברדלייא, ברדליה וברדליא, ולדעתנו, גירסת ברדליה, היא הגירסה המבוררת)

קטע נוסף אודות כהנים ממשמרת דליהו מופיע בספר יוסיפון אודות שני הכהנים שנותרו על החומה של בית המקדש השני העולה באש שהציתו הרומאים ונשאר להם שתי אפשריות; או לעבור אל הרומאים ולהציל את נפשם או להישאר למעלה עד אשר ימצא את גורלם. הם בחרו להפיל את עצמם אל תוך האש אלה היו מאיר בן בלגה ויוסף בן דליה{{3}}

כפר סלאמה (צלמון) בגליל

קינה למשמרת דליהו

רבי אלעזר הקליר מקונן על השבתת משמרת דליהו מעבודתה;

תבא רעת שמוני הדמין

ושתו שערי שוממין

והשיב אחור ימין

ובעון צלמים,

נעה גנתון צלמין

-רבי אלעזר הקליר

[[1]]ירושלמי מסכת עירובין פרק ו הלכה ח[[1]]

[[2]]מדרש הגדול דברים א,ב[[2]]

[[3]]יוסיפון מלחמת היהודים ב ה א, צוטט בספר אורות חיים להרב א. ולנר דף רו[[3]]