תשובת מהר”ם מרוטנבורג

– בהא סלקינן דמתנות נוהגות אף בחו”ל..אנן לא קיימא לן כוותיה (כהבנת רנב”י לר”א)אלא ברה”ג ולא במתנות:מדל”ק נהוג עלמא במתנות ובראה”ג,.. ורנב”י גופיה דאמר נהוג ..קניס, ..וליכא למימר שהיה מחמיר אע”פ שלא היה צריך..,וליכא למימר דמקומות מקומות יש..דמדקאמר נהוג.. משמע דכל העולם נוהגים כן (ואעפ”כ קנס), ועוד מדקאמר נהוג עלמא..]משמע[ לכל הפחות במקומו היו נוהגים ]בו, כן[ דקניס גלימא נמי משמע במקומו.

אלא ע”כ בראה”ג נהגו בעלמא כרבי אלעאי ולא במתנות וכמו שאפרש הטעם,..ועוד ראיה דאשכחן טובא..בבבל.. מפרישין מתנות ולא אשכחן שום אמורא דהוו מפריש ראה”ג..,

ועוד ראיה..בפרק שילוח הקן(חול’ פי”ב קלח:)’כל היכא דתלינן בין בארץ בין בחו”ל שלא לצורך לבד מרה”ג לאפוקי מדר”א דאמר אין ראה”ג נוהג אלא בארץ.ואמאי לא קאמר נמי לבד ממתנות לאפוקי מר”א? ואדרבה טפי הל”ל לבד ממתנות! דפרק הזל”ק(פ”י) נשנה קודם פרק ראה”ג(פי”א), וכיון דפרק הזרוע תני בארץ ובח”ל לאפוקי מר”א אם כן הדר קתני בארץ ובח”ל שלא לצורך בפרק ראה”ג דמפרק הזרוע שמעינן ליה לאפוקי מר”א כיון דאידי ואידי חד טעמא הוא ומאן דסבר כוותיה בהאי סכ”ב, ומאן דפליג בהא פליג נמי]עליה[בהא, או נימא כל היכא דתנינן בארץ ובחו”ל שלא לצורך לבד ממתנות וראה”ג לאפוקי מרבי אילעאי בתרווייהו.
אלא על כרחך צריכים לומר דבארץ ובחוצה לארץ דתנן בפרק הזרוע מחשיב ליה תלמודא נמי שלא לצורך דפשיטא דלית הילכתא כוותיה וליכא מאן דסבר כוותיה דלא מיסתבר טעמיה אבל בראה”ג לצורך הוא ואע”ג דמסתבר טעמיה וקיימא לן כוותיה בהא, תנא דמתני’ לא סבר כוותיה.

והטעם נראה לי דברה”ג קיימא לו כוותיה משום דאיתקשי להדדי תרומה-וראה”ג וחד נתינה קיים אתרוייהו בשוה “ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו(דיחד)”.
והא דקאמר יליף נתינה נתינה לאו גז”ש ממש קאמר אלא..יליף.. שתהא נתינה ד”תתן” דראשית הגז כמו נתינה דתרומה דהא חד תתן כתוב אתרווייהו, הילכך מה תרומה אינה בחוצה לארץ אף ראה”ג.
וכעין זה פירש ר”י..גבי אתי’ מכה מכה דלאו גז”ש היא אלא סמוכין (תוס’ ד”ה החובל בק פג:).
אי נמי איכא דילפינן גז”ש נתינה נתינה מתרומה דהכא כתיב “תתן” ובחלה כתיב “תתנו.. תרומה(במ’ טוכא)” ותתן-תתנו דמו להדדי לגמרי אלא דבחלה דכתיב בלשון רבים שייך לשון תתנו ובראה”ג דכתיב בל”י כתיב תתן. אבל “ונתן” דכתיב גבי מתנות לא ילפינן מ”תתן (דראהג)” ומ”תתנו(דחלה)” דלא דמו להדדי כלל, וכיון דאיכא דדמי ליה, מדדמי ליה ילפינן תתן מתתנו.

אלא ]ולא[ ילפינן “ונתן” דמתנות מ”לך נתתים למשחה” ..וכתיב התם(באותו פרשה של למשחה) “אך בכור שור..” וילפינן מהתם מתנות מה בכור נוהג בחוצה לארץ אף מתנות.. ועל כרחך צריכים לומר דילפינן מתנות מ”לך נתתים למשחה” דאי לא תימא הכי מנא ליה לרבי יוחנן דמתנות אינן נאכלין אלא צלי ובחרדל? מדכתיב “למשחה”! והא מתנות לא כתיב התם בפרשת קרח?!..הכי נמי..מתנות בחוצה לארץ ילפינן מהתם מבכור כדפרישית.
ואע”ג דמצינן למילף לפטורא נתינה מ”ואני הנה נתתי לך את משמרת תרמתי(במ’ יחח)” מה תרומה בחוצה לארץ לא אף מתנות דכך דומה “ונתן” ל”נתינה” כמו שהוא דומה ל”נתתים” דלא להאי דמי לגמרי ולא להאי דמי לגמרי מכל מקום קולא וחומרא לחומרא מקשינן(יב’ ח.).
ועוד ראייה גדולה..דפרק ראה”ג (קלו.)פריך ‘אי מה תרומה בארץ אין בחו”ל לא אף מתנות’..ומשני ‘אין, דתניא רבי אלעאי אומר אין מתנות נוהגת בחו”ל’ וכן היה רבי אלעאי אומר ראה”ג אינו נוהג אלא בארץ מ”ט דר”א יליף נתינה מתרומה מה תרומה..אף ראה”ג’, והשתא קשה לי טובא: פתח במתנות ומפרש טעמא דראה”ג? ולדבריי ניחא משום דלא קיימא לן כרבי אלעאי בהא דיליף..אלא בראה”ג קיימא לן כוותיה. לא חשש רבא לפרש טעמא דידיה במתנות אלא בראה”ג דקיימא לן כוותיה מיהו איהו יליף תרווייהו נתינה-נתינה מתרומה.
ועוד יש להביא ראייה מתרומה שבספר האלפסי האריך הרבה.. ודלג פרק ראה”ג וכן דרך האלפסי לכתוב דבר שפסק יוצא ממנו ולדלג דבר שאין פסק יוצא ממנו אלמא סבירא ליה דמתנות נוהגות בזמן הזה ולא ראה”ג.
ויש לכל אדם להפריש ולהזהר מקללת רב חסדא דאמר האי כהנא טבחא דלא אפריש מתנתא ליהוי בשמתא די”י אלהי ישראל וכל שכן ישראל..דמתנות נוהגות בחוצה לארץ וכל עדת ישראל יעשו אותו.-תשובות מהר”ם תשובה ז (ד’ יא של כרך ב דפוס מוסד הרב קוק י”ם תש”ך, הובא מכת”י סיני (מאת רבי אברהם אחי רבי מאיר, ברשית בית המררש דק”ק אשכנזים בלונדון א. נייבוער, קטלוג כתבי היד של בית המדרש הנ”ל לונדון-אוקספורד 1886 עמ’ 5 מספר 14. צילום ב “מוסד הרב קוק”)