ציצית, דווקא משעטנז?

פרשת ציצית נכתב בתורה ומצווה אותנו – בני ישראל – לדורותינו לראותן ולזכור מצוות השם לעשותם ולא לטייל אחר הלב והעין לכל התזנויות (כן, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא) למיניהם; דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת  הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם.

הרשות נתונה לעשותן מכלאים

ובחומש דברים נשנית המצווה; לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו, גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ. ושם תירגם יונתן; ‘ברם לאצטולי כיתן חוטי ציציית מן עמר תהון מרשן למעבד לכון על ארבע כנפי גולייתכון דתתעטפון בה ביממא’ פירש רש”י שם “גדילים תעשה לך” אף מן הכלאים, וכן בגמ’ (נזיר מב עמוד א); הא גדילים תעשה לך מהם. וניתן להבין שהרשות נתונה לאיש ישראל “לעבור” על לא תעשה גרידא, ולכתחילה – אם ירצה – יעשה טליתו משעטנז. -אוקיי, לאו דווקא שזורה חוט אחד מתערובת של צמר ופשתים ממש, אלא- חוט פשתים נקשר באותו גדיל יחד עם חוט צמר{{1}} -ואין בזה שום איסור מן התורה.   לא רק מותר, אלא מומלץ? ובעיון קל על לשון הכתוב בתורה, ניתן איפוא להפיק כי המילים גדילים תעשה לך כוללים בתוכם משמעות של לשון ציווי, היינו שנעשה על דרך המדובר בסמוך לכתוב -שתהיה הציצית  דווקא באופן של שעטנז ולא זולת -אבל דא עקא כי אף פרשן לא אמר כן. אבל בעצם יש כבר בסיס לתעשיית ציצית באופן כזה דווקא, שכן מצאנו בספר הזוהר חלק ג דף פו עמוד ב;

בציצית אמאי שרי? הא אוקמוה. אבל התם הוא ההוא לבושא בתקונוי באשלמות עובדא כדקא חזי.. אימתי שרייא? בשעתא דאיהו באשלמותא דכתיב (דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים) וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ. וציצית הא אוקימנא דהתם בההוא כללא דשלימותא אשתכח ולא עביד מידי

אמנם אין הדברים ברורים כל כך לבלתי דברי הרמ”ע מפאנו{{2}} ושם;

בזהר (זח”ג פו:) מוכח שקין והבל היו כלאים ברחמה של חוה ולא הצליחו. ואנו, על ידי כלאים שבציצית נטהר העבדים מסטרא דקין שישמשו את הכשרים מסטרא דהבל ורזא דא ורב יעבוד צעיר גי’ תרעא, כי הכל לתקון שכינה ולכבודה.

וכן מדבריו של הרמ”ע הבין הרב המלבי”ם בספור ארץ חמדה, ושם כתב; “המצוה דוקא בכלאים וכתב בע”מ שתכלת שבציצית מקרב העבדים מסטרא דקין אל הקדושה..” וכן כתב בענין המדרש אודות זה שניער יוסף פורפוריה דיליה (החלוק שלו); “..העבדים הם מסטרא דקין שהם כלאים עם צד הקדושה ועל ידי מצות ציצית מתקרבים אל הקדושה ועל זה אמר כאשר אמר לדונו (לבנימין) להיות עבד (ליוסף, אזי) נער (יוסף) פורפיריה (שלו. זה מאמר רב הונא בשם ר’ אחא), שעל ידי מצות ציצית יקרב לצד הבל{{3}} וכן הביא שעל ידי התכלת שבציצית מתקרבין העבדים מסטרא דקין אל הקדושה, וולכן נתחלק קרח – שהיה מבחינת קין – דווקא בענין תכלת על משה רבינו, שהיה מבחינת הבל. ואולי גם לזה כיוון הרב הרוקח זצ”ל באמרו שהעבר ולבש כלאים, ילבש ציצית להתכפר לו, זה כוונת המאמר “ה’ מתיר אסורים”, לפי זה אולי יש להביא ראייה שילבש ציציותיו דווקא מכלאים אם אפשר שיבא אופן המותר בלבישת כלאים ויתכפר על האיסור שעשה.{{5}}

במקורות חז”ל, הגאונים, והפוסקים

בגמרא מופיע שדרשינין סמוכים שצריך לעשות הציצית דוקא מצמר ופשתים, כמובן זה לא שייך בזמן שאין תכלת אמיתי בעולם, ובספר אגודה כתב חקירה מעניינת:

צריך עיון אם יש שני חוטי לבן של פשתן ושני חוטי לבן של צמר אם מותר לתת בטלית של פשתן או של צמר שמא לא הותרו שני חוטי לבן אלא דווקא במקום תכלת או דילמא לא שנא דהא שני חוטי לבן של פשתים מותרין בשל צמר אף על גב דשני חוטי תכלת לא עשאוהו כלאים.

והרב אלכסנדרי הכהן מסיים שם; “מזה הטעם עושין ציצית ל משי בטלית של משי כי שמאהא דאמר מר צמר ופשתים פוטרים במינו ושלא במינו היינו כשיש עמהם תכלת”.

איך עושים בלילה

ובעל ספר האגודה מוסיף על פי הר”י בעל התוספות; “תכלת אין בה משום כלאים, פירש ר”י בין ביום בין בלילה בין לאיש בין לאשה שרי טלית של כלאים כיון דהתיר הכתוב והא דאמרינן לעיל גזירה משום כסות לילה היינו המיוחד ללילה דלא הותר כלאים

ומהר”י אבוהב, בביאורו לאורח חיים כותב כי “מותר ללבוש ציצית בלילה ואפיליו שיהיה בו כלאים בזמן שהיה בו תכלת, שכיון שהותר בזה הטלית כלאים שהוא מיוחד ללבישה ועקרו עשוי להנאתו כל זמן שהוא רוצה ללובשו הותר” וכך בעצם מפרש מאמר הגמרא שרב יהודה רמא תכלתא אפרזומא דאינשי ביתיה שפירוש פרזומא היינו לטליתו של פשתים{{6}}

ואולי יש להוסיף שזה שהקפיד בית שמאי שאין מטילין בסדין ( שככל הנראה זהו כסות ליליה כלומר סמיכה, וכגון רבנו אליהו מפריז שהיה מטיל ציצית בסדינו כיון שמכסין בהן בבוקר (ראה הגמ”יי משנ”ת ציצית ג ז-ח) קפידתם הייתה דווקא בסדין שהוא מיוחד ללילה ולא לטלית שמתכסין בו ביום דווקא. ואולם גם לזה ירדו חכמינו, שכן מצאנו בדיני ציצית להרב שמואל הכהן בן חפני גאון{{7}};

יוכל האומר לאמר למה לא תדחה מצות ציצית והיא מצות עשה למצות כלאים והיא מצות לא תעשה שאין בה כרת? (אלא ממשיך שגזרו חכמים שלילה אינו זמן ציצית), ונאמר שהקדמונים כבר זכרו זה ואמרו שאומנם תדחה ולא תהיה כלאים בזמן שיש בו חיוב במצות ציצית ..אבל הלילה שאינו זמן חיוב ציצית יהיה בו כלאים

והמלבי”ם כותב בהלכות ציצית שלו שלציצית יש דין אחרת מבגדי כהונה, כיוון שכתיב “גדילים תעשה לך” וזה בעצם קרא יתירה, להשמיע לנו שלגמרי הותרה האיסור של כלאיים בציצית, ואם כן דין ציצית משונה ממאן דאמר (תוספות במסכת מנחות שם) שאיסור שעטנז רק דחוייה -ולא הותרה – בבגדי כהונה דחויה, ולפי דבי רבי ישמעאל, גם אין צורך לסמוכים להתיר כלאים בציצית כי גם בלי דרישת סמוכים נדע שכלאיים מותר בציצית כי כתוב בתורה “על כנפי בגדיהם” ולא היו לובשים בדור יציאת מצרים אלא בגדי בד ולפי כולי עלמא התכלת הוא דווקא מצמר. וככך, בלא הסמוכים היינו אומרים שהוא רק דחוייה, וצריך הסמוכים להורות דהותרה לגמרי, ועיין שם.  

האם זה באמת שעטנז מקורי?

ויש חקר נוסף בנושא, וזה אילו יצוייר שיכרכו ציציותיו מצמר ופשתים גם יחד, האם זה נחשב כלאיים ממש מדין תורה, כי לכאורה אין כאן טווייה של שני המינים לחוט אחד ויחיד, אלא כורך חוט מסוג צמר וחוט מסוג פשתים יחד, ויכול להתירם בקלות אם ירצה – וכל אחד יצא בשלימות כמו קודם שנכרך. וכל שכן אם יקשרם רק בקשר אחד (מה שאינו נחשב לקשר של קיימא לרוב הפוסקים), שבעצם אינו נכנס בכלל (מעיקר דין תורה) לגדר כלאיים, וכל זה צריך עיון נוסף.

השוגה במצווה לא יאושם

ויש למצוא סימוכין לגלות אופן ההכי מהודר בימינו -שישנם טוענים שחזרנו למצוא התכלת המקורי – בעשיית מצוות ציצית,  וזה כפי שמצאנו בעניין המל תינוק מספק בשבת ש”רב אדא בר אהבה אמר..דברי רבי יוסי אפילו דבר שאין בעשייתן מצוה הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור” (ראה תלמוד ירושלמי מסכת שבת דף פט עמוד ב) וכפי זה יש לערוך דיון שלם בנושא החשוב זה האם לעשות מצוות ציצית כפי המקורות הנ”ל.

מה זה שייך לכהנים?

על פי המובא בספרי הקבלה, יש קשר אמיץ בין הכהנים לשאר בני לוי (הכהנים בעצמם הם באים משבט לוי), וכן הכהנים בזמן הזה הם בבחינת הבל ואילו הלוים הם מבחינתו של קין, ואילו לעתיד לבא יהפוך העניין שהכהנים יקבלו נשמות מבחינת קין -דרגה של “גבורות ממותקות” שזה בעצם דרגה מעל בחינתו של הבל. לפי זה מובן כי התאחדות צמר ופשתים באופן כשר ורצוי על פי התורה מסמן את התאחדותם של הכהנים והלויים גם יחד.

[[1]]וחוט התכלת נצבע על ידי תכלת דווקא, וכן הדברים ברמב”ם (משנ”ת ציצית א ב); חוט התכלת חייב להיות מן הצמר, וכך כתב הרמב”ם; “-לוקחין חוט צמר שנצבע כעין הרקיע[[1]] [[2]]מאמרי הרמ”ע מפאנו ח”ג, מאמר צבאות ה’ חלק ו,ד’ לו[[2]] [[3]]רמל ארץ חמדה ע’ קט בלי מרא”מ,עיין מסכת חולין פ’ גיד הנשה[[3]] [[4]]ראה ארצות החיים להמלבי”ם הל’ ציצית סי’ ט ס”ק ב ד’ מד עמוד א). חוטי לבן דפשתן ו..חוטי תכלת שהוא הצמר(יב’ ד:)..ואע”פ ש.. כלאים הן,הותר במצות ציצית, .. “לבשיה כתלג חיור”..לבוש העליון הוא מן הפשתן הלבן ביותר..והחוטין..ממין כנף שהן חוטי לבן דפשתן.-מאמ”צ במ’ א’שלב-ג (שער פנים ואחור:ויאמר ה’,לאמר ” אמרי נועם היו שם: אמר ה’ למשה אני רוצה להתעטף ישראל ..שנתעטף כש”צ וכתיב “רישיה כעמר נקי(דנ’ ז.. ,א”כ א”א דרישיה מצמר?)” וכמו “לבוש הבדים(יח’ ט ואילו כאן משמע בדים)”..האיש צריך להתעטף שיהא כמלאכי השרת(מצויין ש כה:),לבוש הבדים.-רוקח במ’ ד’ נט) -“צמר ופשתים”: לפי ש”רישיה כעמר נקי” ו”לבוש הבדים” בפשתן לא יתכן הדמיון לערב של הרב והעבד(היינו בכל חוץ ממצות ציצית שחלק מכבודו לבשו”ד )-רוקח דב’ ד’ רלד [[4]] [[5]]רוקח דב’ ד’ רלד מצויין ויק”ר כא ה[[5]] [[6]]מהר”י אבוהב לשולחן ערוך אורח חיים, סי’  ח דף י, וסי’ יח ד’ כד בדפוס אור המזרח י”ם תשסג, צוטט בכס”מ למשנ”ת הל’ ציצית ג ח שחולק עליו[[6]]   [[7]]ר”ש הכהן גאון, דיני ציצית פרק ה, הודפס בספר כליל תכלת ד’ רנד[[7]]