איגוד הכהנים · סדרת כ״ד מתנות כהונה
להקדיש רכוש לה׳
מתוך הבנה עמוקה יותר של החיים ושל מה שנרצה להשאיר אחרינו
יש שלב שבו אדם מתבונן בכל מה שבנה וצבר, ושואל איזו משמעות הוא רוצה להעניק לו. מתוך ההבנה הזאת עשוי לצמוח רצון להקדיש דבר בעל ערך לה׳, בורא שמים וארץ.
מתנת החרמים שבתורת משה נותנת לרצון הזה ביטוי ממשי: אדם מייחד מרכושו לה׳, מוותר על בעלותו בו ומוסר אותו לייעוד שה׳ קבע.
איגוד הכהנים הוא כתובת לבירור ולהסדרת הנתינה — כדי לסייע לאדם לממש את כוונתו בדרך המתאימה למתנה ולייעודה.
״כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה׳״ויקרא כז, כח
מה נרצה שיצמח ממה שיש לנו?
במשך שנים אנו עובדים, בונים, חוסכים ודואגים לעתיד. עם הזמן עשויה להתבהר שאלה נוספת: מה נרצה שכל המאמץ הזה ישרת? איזה טוב נרצה שיצמח מן הרכוש שלנו?
לעיתים ראינו כיצד כסף וקרקע מכבידים על קשרים בין אנשים קרובים. מחלוקות על בעלות ועל ירושה יכולות לטשטש את הדברים שבשבילם עמלנו מלכתחילה. מתוך ההתבוננות הזאת עשוי להתעורר רצון לבחור לרכוש ייעוד של אמונה ונתינה.
הקדשה לה׳ היא ביטוי אפשרי לבחירה הזאת: אדם מייחד דבר משלו, מוותר עליו כקניינו ומוסר אותו למטרה שהוא מבקש לכבד. המתנה נעשית ביטוי להכרת תודה ולהבנה עמוקה יותר של האחריות שבבעלות.
אפשר להעניק לפרי עמל של שנים ייעוד חדש — ייעוד שמבטא את מה שנעשה חשוב לנו באמת.
הילדים והנכדים רואים בכך גם דוגמה: מה בחרנו להוקיר, במה האמנו, ומה עשינו במשאבים שהיו בידינו.
לתת לה׳ בדרך שקבע
הרצון להקדיש דבר לה׳ מתחיל באדם. כדי להפוך אותו למעשה, דרושה דרך שבה המתנה תימסר ותגיע לייעודה. בתורת משה ניתנה למתנת החרמים דרך מוגדרת כזאת.
התורה היא הוראת ה׳ שנמסרה באמצעות משה, ובה ביטוי לרצונו ולדרך קיום המתנה. במסגרת חרמי כהנים, הנכס מוקדש לה׳ ונמסר לכהן, בן למשפחת אהרן, שה׳ ייעד לקבלו.
כך מתחברים שני הפסוקים: ״כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַה׳״, ולצדו הדברים שנאמרו לאהרן: ״כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה״. ההקדשה לה׳ ומסירת המתנה לכהן הן חלקים של אותו סדר נתינה.
האדם מקדיש לה׳. רצון ה׳ קובע את דרך המסירה. הכהן מקבל את המתנה מכוח הייעוד שניתן לו.
מתנת החרמים נמנית בין כ״ד מתנות הכהונה. היא יכולה לכלול גם קרקע: הכתוב מזכיר במפורש ״מִשְּׂדֵה אֲחֻזָּתוֹ״. הנכס עצמו יכול להיות המתנה.
להקדשה יש ייעוד
תורת משה מבחינה בין נכסים המוקדשים לה׳ ונמסרים לכהנים לבין נכסים המיועדים במפורש לצורכי המקדש. הבחירה בייעוד קובעת כיצד תתקבל המתנה ואילו דינים יחולו עליה.
הקדשה לה׳ במסירה לכהן
הנכס נמסר למקבל הכהן לפי הסדר שנקבע בתורה. מסירתו משלימה את הנתינה, והמתנה נעשית משאב בחיי המקבל.
הקדשה לצורכי המקדש
הנכס מיועד לבדק הבית — לצורכי המקדש ולתחזוקתו. לייעוד זה דינים משלו בנוגע לקבלת הנכס ולטיפול בו.
להרחבה: משמעות נוסח ההקדשה
הדין המובא במאמר הוא ש״סתם חרמים לכהנים״: אמירת ״חרם״ בלי פירוט יעד אחר מייעדת את המתנה לכהנים. ייעוד מפורש לבדק הבית קובע יעד שונה.
משום כך, למילים שבהן מייחדים את הנכס יש משמעות מעשית. יש לברר את דרך הנתינה לפני אמירת נוסח שנועד להחיל חרם או הקדש.
כשהרצון לתת מבקש דרך מעשית
איגוד הכהנים מסייע לאנשים המבקשים להעניק לרכושם ייעוד של אמונה ונתינה. אנו כאן כדי להקשיב לכוונה, לברר את משמעותה ולסייע בהסדרת קבלת המתנה והעברתה לייעודה.
במסגרת פעילותנו אנו מקבלים ומנהלים תרומות למען הכהונה, וכן תרומות לקרן נפרדת המיועדת למקדש לכשייבנה. אפשר לפנות אלינו בנוגע לכסף, לקרקע, לנכסים אחרים ולמתנות המתוכננות במסגרת צוואה.
למבקשים לתת במסלול הכהונה
אנו מסדירים תרומות למען הכהונה ופעילות האיגוד למענה.
כאשר הכוונה היא לקיים דווקא את מתנת חרמי הכהנים, דרך הקבלה והמסירה לכהן נבחנת ומוסדרת מראש.
למבקשים לתת למען המקדש
אנו מקבלים תרומות לקרן נפרדת המיועדת למקדש בעת בניינו.
ייעוד המתנה מתועד בתיאום עם הנותן ובהתאם לתנאי הקרן.
עצם התרומה לקרן המקדש אינה מחילה על הנכס קדושת בדק הבית. למבקשים ליצור חרם או הקדש במובנם התורני, יש לתאם את דרך הנתינה לפני אמירת נוסח הקדשה או העברת הנכס.
מהכוונה למעשה
אפשר להתחיל מן השאלה האישית: מה תרצו להקדיש, ואיזה ייעוד תרצו להעניק למתנה?
-
מבטאים את הרצון
משתפים אותנו במחשבה על הנתינה, במתנה המתוכננת ובייעוד המבוקש.
-
מבררים את הדרך
מגדירים את מקבל המתנה, את מעמדה ואת תנאי קבלתה, ומסדירים את דרך ההעברה.
-
משלימים את הנתינה
לאחר השלמת ההסדרים, המתנה מתקבלת ומטופלת לפי ייעודה המתועד והדינים החלים עליה.
המושגים, בשפה פשוטה
- תורה
- הוראה ולימוד. בהקשר הזה: הוראת ה׳ שנמסרה באמצעות משה, ובה ביטוי לרצונו ולדרך קיום המתנה.
- חרם וחרמים
- רכוש שאדם מייחד ומוציא מרשותו לייעוד שנקבע בתורה. כאן אין הכוונה לחרם חברתי.
- כהן
- בן לכהונת אהרן. במתנה המתוארת כאן, הוא המקבל שה׳ ייעד לה.
- חרמי כהנים
- נכסים שהוקדשו בדרך של חרם ומיועדים להימסר לכהנים.
- חרמי שמים
- נכסים שיועדו ״לשמים״, ובמסגרת זו — לבדק הבית, לצורכי המקדש.
- בדק הבית
- תיקון הבית ואחזקתו. מונח לצורכי המקדש ולנכסים המיועדים להם.
- הקדש
- רכוש שחלה עליו קדושה מכוח הקדשתו, וחלים עליו הדינים הנובעים מכך.
- חולין
- רכוש שאין עליו קדושת הקדש. המונח מתאר את מעמד הנכס ואת היתר השימוש בו, ולא את ערכו הרוחני של מעשה הנתינה.
מהקדשת הנכס להשלמת המתנה
כאשר אדם מחיל על נכס את דין חרמי הכהנים, הוא מייחד אותו למתנה ומחויב להשלים את מסירתו. עם השלמת הנתינה משתנה מעמד הנכס לפי הסדר שנקבע בתורה.
הנכס מוקדש לה׳
הבעלים אינם רשאים להמשיך להשתמש בו כרכושם הרגיל, למכור אותו לאחר או לפדותו לעצמם. עליהם למסור את המתנה לייעודה.
הנתינה הושלמה
הנכס נעשה ממון הכהן ודינו כחולין. קדושת ההקדש שקדמה למסירה פוקעת, והכהן רשאי להשתמש בו, ליהנות ממנו ואף למכור אותו.
מעשה ההקדשה לה׳ קיבל את השלמתו במסירה לפי רצונו. משמעות הנתינה עומדת בעינה, והשימוש במתנה מקיים את התכלית שנקבעה לה.
במתנת חרמים נמסר הנכס עצמו. פרטי הנתינה תלויים גם בסוגו, במקומו ובדינים החלים עליו.
להרחבה: קרקע, מקום הנכס והיובל
- מיטלטלין רכוש שאינו מקרקעין, שהוחרם סתם בזמן שאין מקדש, ניתן לכהנים שבאותו מקום, לפי הדין המובא כאן.
- קרקע בחוץ לארץ קרקע שהוחרמה לכהנים ניתנת להם בהתאם לדיני המתנה.
- שדה בארץ ישראל דין שדה חרמים לכהנים תלוי ביובל. כאשר היובל אינו נוהג, החרמה סתם או החרמה לכהנים אינה מחילה על השדה דין זה. נתינה רגילה של קרקע לכהנים היא אפשרות נפרדת.
היובל הוא שנת החמישים שנקבעה בתורת משה. כאשר הוא נוהג, חלים על שדה חרמים בארץ ישראל גם דינים של חזרת השדה לכהן או לזרעו לאחר מכירה.
מתנה נפרדת, ״שדה אחוזה״, עוסקת בשדה נחלה בארץ ישראל שהוקדש ובנסיבות שנקבעו בתורה עובר לכהנים ביובל. לכל אחת משתי המתנות דינים משלה, ולכן הן נמנות בנפרד בין כ״ד מתנות הכהונה.
שמירת נכס מסוים לשימוש מוסדי קבוע דורשת הסדרה בפני עצמה. מגבלה כזאת אינה נוצרת מעצם הכינוי ״חרם״.
לתת מתוך יישוב הדעת
הבנה עמוקה יותר של החיים יכולה לשנות גם את היחס שלנו לרכוש. מה שעמלנו להשיג עשוי לקבל משמעות נוספת: הזדמנות לנתינה, להכרת תודה ולעבודת ה׳.
במסורת הפרשנות נקשרת מתנת החרמים למעבר מקפידה ומתח אל רחמים, חמלה וברכה. היא מציעה כיוון של בנייה לרגשות שלעיתים נקשרים ברכוש וביחסים בין אנשים.
הנתינה מבשילה מתוך בחירה שקולה: התבוננות במה שקיבלנו, באחריות המוטלת עלינו ובטוב שאנו מבקשים לאפשר.
נדיבות שלמה כוללת אחריות. הנתינה היא בחירה רצונית. היא מביאה בחשבון את צורכי הנותן ואת התחייבויותיו, ואינה אמורה להותיר אותו חסר אמצעים.
למתנה יש גם תוצאה מעשית: היא מספקת משאבים למקבל שיועד לה, ובכלל זה מענה לצרכים שאינם חלק מן ההכנסה הקבועה. כך מתחברים הרצון הרוחני והמעשה המוחשי.
להשאיר אחרינו גם משמעות
המורשת שלנו ניכרת גם בבחירות שעשינו: במה האמנו, את מי כיבדנו, ומה ביקשנו שיימשך אחרינו.
אדם המקדיש מרכושו לה׳ נותן לבחירה הזאת ביטוי ממשי. קרקע, נכס שנבנה בעמל או מתנה המתוכננת במסגרת צוואה יכולים לשאת מסר של אמונה, נדיבות ואחריות לדורות.
איגוד הכהנים מקבל פניות ממי שמבקש לברר דרך נתינה כזאת. אנו מסייעים להגדיר את הייעוד ולהסדיר את קבלת המתנה, למען הכהונה או לקרן המקדש לכשייבנה.
תרומה למוסד או הורשה בצוואה אינן נעשות מאליהן חרם או הקדש במובנם התורני. מעמד המתנה נקבע לפי תנאיה ודרך נתינתה.
בהמשך: עמוד ייעודי להקדשת קרקע ולמתנות מורשת.
מקורות ועיון נוסף
- פסוקי היסוד: ויקרא כז, כא וכח; במדבר יח, יד; יחזקאל מד, כט. בפסוקים מופיעים הן הייעוד לה׳ והן זכות הכהנים לקבל את החרם.
- מקום המתנה בין כ״ד מתנות הכהונה: תוספתא חלה ב, ח; רמב״ם, משנה תורה, הלכות ביכורים א, טו. השוו משנה חלה ד, ט.
- סתם חרמים: משנה ערכין ח, ו; תלמוד בבלי, ערכין כח ע״ב–כט ע״א; רמב״ם, פירוש המשנה, ערכין ח, ו, בתרגום הרב יוסף קאפח. המאמר נכתב לפי הפסיקה שסתם חרמים לכהנים.
- ייעוד הנכס ומעמדו לאחר המסירה: רמב״ם, הלכות ערכין וחרמין ו, א; ו, ד–ז. להבחנה בין חרמי כהנים לחרמי שמים ראו ו, ד; לשינוי המעמד במסירה ראו ו, ה.
- תפקידן של המתנות שאינן קבועות: דרשות הר״ן, הדרוש האחד עשר, בדיון במתנות הכהונה ובהוצאות מקריות.
- נדיבות ואחריות: משלי ג, ט; רמב״ם, הלכות ערכין וחרמין ח, יב–יג.
- מסירה, מכירה, פדיון והיובל: ספר החינוך, מצוות שנז–שנט. ראו את ההבחנה בין האיסורים החלים על הבעלים לפני המסירה לבין היתר השימוש והמכירה בידי הכהן, ואת דין חזרת השדה ביובל.
- סוג הנכס, מקומו והיובל: רמב״ם, הלכות ערכין וחרמין ח, ח–יא; הלכות שמיטה ויובל י, ט. יש לקרוא את כללי היובל לצד ההבחנה המפורשת בקרקע שבחוץ לארץ.
- רחמים, חמלה וברכה: זוהר, חלק ג, קעט ע״א, רעיא מהימנא, בקטע העוסק בנתינת החרם לכהן ובזיקתה למידת הרחמים ולהשקטת הרוגז. הדברים מובאים כרובד רוחני לצד דיני המתנה.
- ההבחנה משדה אחוזה: ויקרא כז, טז–כא; רמב״ם, הלכות ערכין וחרמין פרקים ד–ה. למתנה זו יוקדש עמוד נפרד בסדרה.
- הקדש לבדק הבית בהיעדר מקדש: תלמוד בבלי, עבודה זרה יג ע״א; רמב״ם, הלכות ערכין וחרמין ח, ח–יא. דיני ההקדש מחייבים להבחין בין קרן מוסדית למען המקדש לכשייבנה לבין החלת הקדש ממש על נכס.
כשהרצון מבשיל לנתינה
אם ברצונכם להקדיש מתנה לה׳ ולברר כיצד לתת לה ביטוי מעשי, איגוד הכהנים כאן כדי לסייע בהסדרת הדרך ובמימוש הכוונה.
לנתינה באמצעות איגוד הכהניםלתרומה ייעודית, להעברת נכס או למתנה במסגרת צוואה, יש לתאם עמנו את הייעוד ואת דרך הנתינה לפני העברת הכסף או הנכס.