האם כהן יכול למחול על כבוד הכהונה?
ענווה היא מעלה. אולם ענווה אינה מחייבת את הכהן להמעיט מערכה של הכהונה שהופקדה בידיו. התורה מציבה את הכהן בתוך ישראל במקום של קדושה, הוראה, ברכה, אחריות ונשיאות.
הכבוד אינו נועד לרומם את האדם הפרטי. הוא מבטא את כבודו של התפקיד.
ישנם מצבים שבהם כהן רשאי למחול על קדימה או על זכות אישית מסוימת. אולם מכאן אין להסיק שההבדלה והכבוד הכרוכים בכהונה הם דברים שהכהן אמור לוותר עליהם דרך קבע.
כבוד הכהונה ואחריות הכהונה קשורים זה בזה. הכבוד הניתן לכהונה מבטא כלפי חוץ את רצינותו של התפקיד.
״בעל בעמיו״ — הכהן כמורה וכמנהיג
בפירושו לתיאור הכהן בתורה כ בַּעַל בְּעַמָּיו, הספורנו אינו עוסק רק באיסור החל על הכהן. הוא מתאר את המעמד הנדרש ממנו לצורך תפקידו בתוך האומה.
הכהן הוא ״בעל בעמיו״ כדי להבין ולהורות. משום כך אומר הספורנו שראוי לאדם כזה לנהוג בנשיאות — לשאת את עצמו באופן התואם את האחריות המוטלת עליו — כדי שדבריו יישמעו.
הנקודה היא מעשית ורוחנית כאחת. הוראה והנהגה דורשות יותר מידיעה בלבד. מי שנושא באחריות צריך גם להיות מסוגל לשאת את מעמדו של התפקיד.
לשון התורה מחברת אפוא בין מעמד לבין אחריות. ההבדלה הכהנית היא חלק מן המבנה שבאמצעותו הכהן ממלא את תפקידו בתוך ישראל.
הכבוד שייך לתפקיד, לא לאגו האישי
הספורנו מפתח את הרעיון בהמשך הפרשה, בפירושו לציווי התורה לקדש את הכהן.
הבחנה זו משנה את משמעותו של כבוד הכהונה. אין מדובר רק במחמאה אישית הניתנת לאדם מסוים. הכבוד מצביע מעבר ליחיד אל העבודה והקדושה שהכהונה מייצגת.
כהן יכול להעדיף באופן אישי פשטות ולא לחפש תשומת לב. יש בכך בהחלט מעלה. אולם לכבוד הנלווה לתפקיד יש משמעות שאינה תלויה רק בהעדפותיו האישיות.
הכהן אינו צריך לחשוב: ״אני חשוב יותר״. הוא יכול להבין: ״האחריות שהופקדה בידי חשובה, ועלי לשאת אותה בהתאם״.
ענווה וכבוד צריכים לעמוד יחד
בפירושו לפרה האדומה עומד הספורנו על משמעות הארז והאזוב. הארז מורה על גובה וגאווה, ואילו האזוב מורה על ההפך. החידוש בדבריו הוא שאין הוא מציג אף אחד משני הקצוות כאידיאל בפני עצמו.
המידה הנכונה קשורה גם לאחריות שהאדם נדרש לשאת.
האדם הופך את המעמד לגדולה אישית ומשתמש בתפקיד שהופקד בידיו כדי לראות את עצמו כעליון.
האדם משפיל את עצמו עד שאינו מסוגל עוד לשאת את ההנהגה, הסמכות והאחריות שהתפקיד דורש.
הדברים נוגעים במיוחד לכהן. מי שנושא באחריות כלפי אחרים צריך לטפח ענווה מבלי לוותר על הנוכחות הנדרשת כדי למלא את שליחותו.
הנהגה עשויה לדרוש נראות, ביטחון וסמכות. ענווה נכונה מכוונת את התכונות הללו לשירות ולא להגדלת האדם עצמו.
כאשר אחריות ציבורית דורשת כבוד למעמד
חז״ל הכירו בכך שישנם תפקידים שבהם הענווה האישית צריכה לעמוד לצד האחריות לשמור על כבוד המשרה.
התלמוד שואל ביחס לשאול המלך:
אין פירוש הדבר שכל פגיעה אישית מחייבת תגובה. המשמעות היא שמי שמייצג מוסד ציבורי צריך להבחין בין רגשותיו הפרטיים לבין הכבוד הנדרש לצורך מילוי תפקידו.
במקום אחר מסר רבי לבנו הוראה ביחס לנשיאות: ״נהוג נשיאותך ברמים״.
מי שנושא באחריות ציבורית צריך אפוא לדעת מתי ראויה מחילה אישית ומתי ראוי לשמור על כבודו של התפקיד עצמו.
הכהן מצווה, קובע ומכריע
בספרא מופיעה שוב ושוב הבחנה בין הסמכות הכהנית לבין ביצוע הפעולה הגופנית. במקרים שונים אדם אחר יכול לבצע את המעשה, בעוד שהציווי עצמו שייך דווקא לכהן.
הציווי בכהן והלקיחה בכל אדם.
הציווי בכהן והחליצה בכל אדם.
גם תלמיד חכם המכיר את הנגע אומר ״כנגע נראה לי בבית״. ההכרעה הפורמלית נשארת במסגרת תפקידו של הכהן.
אותו מבנה מופיע בדברי תורת כהנים גם ביחס ללקיחת הציפורים, לשחיטה, לפינוי ולחליצה: לעיתים הפעולה נעשית בידי כל אדם, אך הציווי נשאר בידי הכהן.
ההבחנה חשובה. תפקיד הכהן אינו מוגדר רק על ידי ביצוע מעשי. הוא כולל הכוונה, הכרעה, הכרזה ואחריות.
המפתח מובא לכהן
המשנה עוסקת באדם שסיים את זיתיו ושייר קופה אחת. רבי יהודה אומר:
״יוליך לו את המפתח מיד״
ההקשר המעשי נוגע לשמירת הטהרה, כדי שמה שנותר בגת או בבית הבד יישאר במסגרת של טהרה עד שיבוא הכהן, וניתן יהיה להפריש את שמן התרומה בטהרה.
התמונה משמעותית. הכהן אינו דמות שולית במערכת. נוכחותו ואחריותו משולבות במבנה המעשי הסובב את מתנות הקודש והטהרה.
הכהונה היא אפוא יותר מייחוס בלבד. היא נשאה אחריות ממשית שהייתה שזורה בחיי החקלאות, התרומה והקדושה של ישראל.
קדושת הכהן נוגעת לכל ישראל
התורה אינה מפנה את הציווי ״וְקִדַּשְׁתּוֹ״ רק אל הכהן. עם ישראל מצווה לקדשו.
אור החיים מציג את קדושת הכהן כחלק ממערכת רחבה המחברת בין הכהן, העבודה, המקדש והשראת השכינה בישראל.
״כי באמצעות קדושת כהן ה׳ ב״ה משרה שכינתו בתוכינו ומקדש אותנו״
״ואם אין כהן אין עבודה ואין מקדש ואין שוכן״
קדושת הכהן אינה אפוא עניין של תחושת חשיבות אישית. הכהן עומד בתוך מבנה לאומי של עבודה ואחריות בקודש.
גאווה בריאה בכהונה
התורה מציגה את הכהונה כדבר רחב בהרבה ממערכת של איסורים או זכויות טקסיות. זוהי ירושה חיה של קדושה, ברכה, עבודה, הוראה ואחריות העוברת בבית אהרן מדור לדור.
יש אפוא מקום למה שאפשר לכנות גאווה בריאה בכהונה: לא גאווה על יהודים אחרים, לא תחושת עליונות אישית ולא דרישה לתשומת לב, אלא הכרה מכובדת בירושה שהכהן נושא.
כהן יכול לדעת שהוא שייך לבית אהרן, ללמד את ילדיו את זהותם, להעריך את רציפות ייחוסו ולשאת את אחריות הכהונה בביטחון. כבוד כזה אינו עומד בסתירה לענווה. כאשר שניהם מובנים נכון, הם משלימים זה את זה.
ענווה אומרת:
הכבוד אינו שלי.
מחיקה עצמית אומרת:
אין כאן כבוד כלל.
תפיסת הכהונה שבתורה מאפשרת ענווה מבלי למחוק את הכבוד.
לשאת את הכהונה בביטחון גם היום
להכיר את הייחוס, ללמד את הילדים מי הם ולהתייחס להשתייכות לבית אהרן כאחריות חיה ולא כפרט ביוגרפי מקרי.
כאשר ישראל מקדימים את הכהן מפני שהתורה נתנה מעמד לכהונה, קבלת הכבוד יכולה בעצמה לבטא יחס של כבוד למוסד הכהונה.
כבוד מקבל משמעות כשהוא מחובר לידיעה. על הכהן להכיר את הוראות התורה הנוגעות לקדושת הכהונה, לברכה, למשפחה, לעבודה ולאחריות.
הכהונה נשארה משפחה חיה בתוך ישראל. שמירת הייחוס, הזיכרון, הידע, הכבוד והאחריות מאפשרת להעביר את הירושה הזאת לדורות הבאים.
כבוד הכהונה אינו עליונות אישית
דווקא משום שכבוד הכהונה הוא דבר ממשי, חשוב להבין היטב את משמעותו.
- כבוד הכהונה אינו היתר להמעיט בערכו של יהודי אחר.
- הוא אינו תחליף לחכמה, למידות טובות או להתנהגות ראויה.
- הוא אינו טענה שהכהן כאדם פרטי מושלם.
- הוא אינו הזמנה להפוך הבדלה של קודש לכלי לגאווה אישית.
- הוא הכרה בכך שהכהן נושא ייחוס, עבודה ואחריות הגדולים מן היחיד עצמו.
ההבחנה היסודית
האדם הופך את ההבדלה לעניין שעוסק בראש ובראשונה בעצמו.
הכהן מבין שהתפקיד קודם לאדם הפרטי ושכבודו נועד לשרת את האחריות הכרוכה בו.
ענווה, כבוד ואחריות הכהונה
התורה אינה מבקשת מן הכהן לטפח גדולה אישית. עם זאת, היא מפקידה בידיו תפקיד הנושא קדושה, אחריות, סמכות וכבוד.
המקורות שנידונו כאן אינם מציגים ענווה ומעמד כהני כניגודים, אלא כתכונות שצריכות לעמוד במידה הנכונה זו לצד זו. הכהן יכול לדעת שהכבוד אינו עוסק בעיקר בו עצמו, ובאותה שעה לשאת את הכהונה בביטחון וברצינות.
זהו אופיו של כבוד כהונה: לא רוממות אישית לשמה, אלא יחס גלוי של כבוד לעבודה, לאחריות ולירושה שהופקדו בבית אהרן.
הכבוד אינו מטרת הכהונה.
הוא אחת הדרכים שבהן מתבטא כבודה של מטרתה.
מקורות והמשך עיון
- ויקרא כ״א, ד׳ — בעל בעמיו
- ויקרא כ״א, ח׳ — וקדשתו
- ספורנו על ויקרא כ״א — בעל בעמיו, נשיאות וכבוד הכהונה
- ספורנו על במדבר י״ט — ארז, אזוב ונשיאות לתועלת הרבים
- אור החיים על ויקרא כ״א, ח׳
- יומא כ״ב ע״ב — שאול וכבוד המשרה
- כתובות ק״ג — ״נהוג נשיאותך ברמים״
- משנה נגעים י״ב, ה׳
- ספרא, מצורע — הציווי בכהן והפעולה בכל אדם
- משנה טהרות ט׳, ד׳ — הבאת המפתח לכהן
חיזוק תודעת הכהונה
איגוד הכהנים פועל לשימור ייחוס הכהונה, לחיזוק הידע והאחריות בקרב משפחות הכהנים, ללימוד הוראות התורה הנוגעות לכהונה ולהכנה לאחריותם העתידית של הכהנים בישראל.
English