כהן שמחל על כבודו — מתי רשאי כהן לוותר על כבודו?
התורה מעניקה לכהן קדימה וכבוד בדברים מוגדרים. במקרים רבים רשאי הכהן למחול על הכבוד הניתן לו — אך המחילה צריכה להיות שלו, מרצונו, ואינה הופכת את קדושת הכהונה ואת חובת הציבור כלפיה לדבר שניתן לבטל ללא גבול.
העיקרון שלפיו כהן רשאי למחול על כבוד מסוים שניתן לו הוא מושג מוכר בדיני קדימת הכהן. כאשר התורה מעניקה לכהן זכות של קדימה או כיבוד, קיימים מצבים שבהם הוא רשאי לבחור שלא להשתמש בזכות זו.
אולם יש להבחין בין כבוד וקדימה לבין מצוות והגבלות המוטלות על הכהן מכוח עצם כהונתו. כהן אינו יכול לבטל מכוח רצונו את האיסורים והחיובים הנוגעים לכהונה, כגון דיני נישואין המיוחדים לכהן או האיסורים הנוגעים לטומאת מת.
המחילה שייכת אפוא לכבוד מסוים שניתן לכהן — לא לעצם קדושת הכהונה ולא למצוות התורה החלות עליו.
הזכות למחול שייכת לכהן
כאשר הכבוד ניתן לכהן, הבחירה אם לקבל אותו או למחול עליו צריכה להיות בחירתו של הכהן עצמו.
לא כל הסכמה היא מחילה חופשית
כאן נמצאת אחת הנקודות החשובות ביותר. יש הבדל בין כהן שאומר מעצמו שאינו מבקש לקבל כבוד מסוים, לבין מצב שבו אדם אחר יוצר לחץ על הכהן לוותר עליו.
אם הגבאי, בעל הבית, מארגן האירוע או אדם אחר מציב את הכהן במצב שבו הוא מרגיש שעליו לוותר כדי לא לעכב את הציבור, לא לגרום אי־נעימות או להיראות כמי שמתעקש על כבודו — אין לראות באופן אוטומטי את ההסכמה שניתנה לאחר מכן כמחילה חופשית.
היכן העיקרון מתעורר למעשה?
שאלת המחילה אינה רעיון מופשט בלבד. היא מתעוררת במצבים רגילים ומוכרים בחיי הקהילה.
העלייה הראשונה לתורה
אם כהן נמצא בבית הכנסת, עצם הרצון לתת עלייה לאדם אחר אינו הופך את זכות הקדימה של הכהן למבוטלת. אם הכהן בוחר למחול — זו החלטתו; אין ליצור את המחילה באמצעות לחץ עליו לצאת או לוותר.
לברך ראשון
כאשר קיים כיבוד בברכת המזון או בברכה אחרת שבה ניתנת קדימה, יש תחילה להכיר במקומו של הכהן. לאחר שהכבוד עומד לרשותו, שאלת המחילה שייכת אליו.
לפתוח ראשון
במקום שבו המשתתפים שווים בעיקרם במעמדם התורני, הקדמת הכהן בדיבור, בהוראה או בסדר הכיבוד היא חלק מביטויי וְקִדַּשְׁתּוֹ.
פדיון הבן
גם כאשר נוצרה ציפייה שהכהן יחזיר את כספי הפדיון, יש לבחון האם מדובר בהחלטה חופשית של הכהן או במצב שבו למעשה מצפים ממנו לוותר כדי שהטקס יתנהל בצורה שנוחה לאחרים.
העלייה הראשונה: דוגמה ברורה להבדל בין מחילה ללחץ
העלייה הראשונה לתורה היא מן הביטויים הציבוריים הקבועים ביותר של מצוות וְקִדַּשְׁתּוֹ. כאשר כהן נמצא בבית הכנסת, הציבור מכיר בקדימתו בכך שהוא נקרא ראשון.
כהן עשוי, בנסיבות מסוימות, לבחור שלא לקבל את העלייה. אולם יש הבדל יסודי בין החלטה שבאה ממנו לבין מצב שבו הגבאי זקוק לעלייה נוספת ולכן מבקש מן הכהן לצאת, להיעלם או להסכים לוותר.
להרחבה על יסוד העלייה הראשונה ומעמדה במסגרת מצוות וְקִדַּשְׁתּוֹ, ראו העלייה הראשונה של הכהן .
מחילת כבוד אינה ביטול קדושת הכהונה
עצם קיומו של דין מחילה אינו מלמד שכבוד הכהונה הוא רכוש פרטי לחלוטין של הכהן, שניתן לעשות בו ככל שיחפוץ.
מקורות שונים מלמדים שכבוד הכהנים קשור לדבר גדול יותר מן הנוחות או הרצון האישי של כהן מסוים. הכהונה היא מוסד שקבע ה׳, וכיבוד בני אהרן מבטא את כבוד התפקיד והקדושה שהופקדו בידיהם.
כבוד הכהנים אינו מכוון לכבודו האישי של האדם בלבד, אלא לכבוד ה׳ הקשור במוסד הכהונה.
מתוך נקודת מבט זו, מחילה על כבוד מסוים אינה בהכרח רשות להפוך את הכהונה עצמה לדבר מבוזה, זניח או כזה שהציבור רשאי להתעלם ממנו כרצונו.
כאשר המחילה הופכת לביזיון
בדברי חז״ל בנוגע לכהן גדול מצאנו ביטוי לגבול זה:
אם רצה לנהוג בזיון בעצמו — אין שומעין לו, שנאמר: וְקִדַּשְׁתּוֹ, על כרחו.
מקור זה עוסק בכהן גדול, ואין להסיק ממנו שכל פרט הנאמר לגביו חל באותה צורה על כל כהן. עם זאת, הוא מלמד עיקרון חשוב: קיימת הבחנה בין מחילה על כבוד אישי לבין התנהגות הפוגעת בעצם כבוד הכהונה.
גם הסכמת הכהן אינה הופכת כל מצב לראוי
דוגמה נוספת מופיעה בדיני בכור בהמה. בעל הבכור אינו רשאי למסור את הבכור לכהן מיד עם לידתו באופן המטיל את הטיפול בו על הכהן, אלא עליו לטפל בו עד הזמן שנקבע.
אפילו אם הכהן אומר לבעלים למסור לו את הבכור ושהוא עצמו יטפל בו, אין בכך בהכרח היתר למסירה מוקדמת, מפני שאין זו דרך של גדולה וכבוד לכהן.
שתי שאלות שונות
כאשר מתעוררת שאלה של מחילת כהן, חשוב להפריד בין שתי שאלות:
האחת: האם הכבוד המסוים הוא מסוג הדברים שהכהן רשאי למחול עליהם?
השנייה: גם אם ניתן למחול עליו — האם המחילה במקרה המסוים ניתנה מרצונו החופשי של הכהן, או שהיא נולדה מתוך ציפייה, אי־נעימות או לחץ?
רק לאחר שמפרידים בין שתי השאלות ניתן להבין אם מדובר במחילה אמיתית או בניסיון לעקוף את הכבוד שהתורה קבעה לכהן.
מבחן פשוט: האם הכהן באמת מחל?
לפני שמסתמכים על מחילת הכהן, כדאי לבחון את סדר הדברים.
1.
האם הכבוד הוצע לכהן מלכתחילה?
אם מדלגים עליו מראש, אין כאן מחילה שלו אלא החלטה של אחרים שלא להעניק את הקדימה.
2.
האם ההחלטה לוותר באה ממנו?
מחילה אמיתית מתחילה בכך שהכהן הוא שמחליט אם לקבל את הכבוד או לוותר עליו.
3.
האם נוצר לחץ גלוי או סמוי?
אם הכהן מרגיש שהסירוב לוותר יעכב את הציבור, יביך אחרים או יציג אותו כמי שמבקש כבוד לעצמו, יש מקום לשאול אם ההסכמה שניתנה אכן משקפת רצון חופשי.
4.
האם הוויתור הוא על כבוד אישי או על עצם כבוד הכהונה?
האפשרות למחול על כבוד מסוים אינה הופכת ביזיון של הכהונה או ביטול מצוות המוטלות על הכהן לדבר המותר מכוח הסכמתו.
פדיון הבן: כאשר מצפים מהכהן להחזיר את הכסף
אחת הדוגמאות הרגישות היא פדיון הבן. חמשת הסלעים ניתנים לכהן, ולעיתים נוצר מנהג או ציפייה שהכהן ישיב את הכסף למשפחה לאחר הפדיון.
גם כאן עצם העובדה שהכהן מסכים להחזיר את הכסף אינה פותרת תמיד את שאלת הרצון החופשי. יש הבדל בין כהן שבוחר לעשות כן מעצמו לבין מצב שבו ברור לו מראש שהמשפחה מצפה ממנו להחזיר את הכסף וכי אי־החזרתו תיצור אי־נעימות.
להרחבה באנגלית על שאלת בעלות הכהן בכספי הפדיון והחזרתם, ראו Those Coins Are the Kohen’s to Keep .
הכבוד ניתן לכהן — אך מקורו בכהונה
התורה אינה מצווה את הכהן לדרוש מאחרים כבוד אישי. מצוות וְקִדַּשְׁתּוֹ מופנית אל ישראל — אל הציבור שנדרש להכיר במעמדם של בני אהרן ולתת להם את הקדימה שקבעה התורה.
לכן ראוי להבין את מחילת הכהן במסגרת הנכונה. הכהן רשאי במקרים רבים לומר: איני מבקש להשתמש כעת בכבוד שניתן לי. אולם אין מכאן שהציבור רשאי להפוך את המחילה הצפויה ממנו לשיטה קבועה שבאמצעותה נעלמת מצוות וְקִדַּשְׁתּוֹ מן החיים הציבוריים.
הכבוד אינו נועד להגדיל את אישיותו של הכהן; הוא נועד לשמר את כבוד הכהונה ואת מקומה בתוך הסדר שקבעה התורה לישראל.
להעמקה
מקורות ועיונים
- ויקרא כא, ח — מצוות וְקִדַּשְׁתּוֹ.
- גיטין נט ע״ב; הוריות יב ע״ב — לפתוח ראשון, לברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון.
- שיח יצחק א. כהן, אורח חיים סימן ו — כבוד הכהנים וכבוד ה׳.
- דברי חז״ל בעניין כהן גדול המבקש לנהוג ביזיון בעצמו — ״אין שומעין לו״ והלימוד מוְקִדַּשְׁתּוֹ.
- משנה תורה, הלכות בכורות א, ב — אין למסור את הבכור לכהן באופן שאינו דרך גדולה לכהן, אף כאשר הכהן מציע לקבל עליו את הטיפול.
- שולחן ערוך, אורח חיים קלה — סדר העליות בקריאת התורה.
- מקורות דיני קדימת הכהן במסגרת מצוות וְקִדַּשְׁתּוֹ.
הבחירה שייכת לכהן — הכבוד שייך לכהונה
כהן רשאי במקרים רבים למחול על קדימה או כבוד שניתנו לו. אולם משמעות הדבר אינה שאחרים רשאים לדלג על הכהן, להפעיל עליו לחץ ולאחר מכן להגדיר את התוצאה כ״מחילה״.
כאשר התורה מצווה וְקִדַּשְׁתּוֹ, האחריות מתחילה אצל מי שנדרש לתת את הכבוד. רק לאחר שהכבוד הוכר והועמד באמת לרשות הכהן יכולה להתעורר שאלת בחירתו לוותר עליו.
וגם אז יש לזכור: המחילה היא על כבוד מסוים של האדם; קדושת הכהונה ומעמדה בתוך ישראל אינם מתבטלים על ידי רצונו הפרטי של כהן כלשהו.
חיזוק המודעות למצוות וְקִדַּשְׁתּוֹ
איגוד הכהנים פועל להעמקת ההיכרות עם זהות בני אהרן, מצוות הכהונה, זכויותיה, אחריותה ומקומה המתמשך של הכהונה בחיי עם ישראל.
תמכו בשליחות