פדיון הבן

מקורות התורה והפוסקים שעליהם מבוססים עיקרי הדברים המובאים בעמוד זה.

• שמות י״ג, ב; י״ב–ט״ו — “קדש לי כל בכור”, “לי הוא”, קדושת פטר הרחם ופדיון בכור ישראל.
• במדבר ג׳, י״ב–י״ג — לקיחת הלוויים תחת כל בכור בבני ישראל.
• במדבר ח׳, ט״ז–י״ח — נתינת הלוויים לה׳ תחת בכורי בני ישראל.
• במדבר י״ח, ח; ט״ו–ט״ז — מתנות הכהונה ופדיון הבכור בחמשת שקלי כסף.
• במדבר ט״ו, כ–כ״א — ראשית העיסה.
• דברים י״ח, ג–ה — ראשית הדגן, התירוש, היצהר וראשית הגז הניתנים לכהן.
• משנה ותלמוד, מסכת בכורות — דיני בכור ישראל, פטר רחם וחמשת הסלעים.
• רמב״ם, ספר המצוות, מצוות עשה פ׳ — “וכאילו הוא כבר זכה בו ונקנהו ממנו בחמש סלעים”.
• רמב״ם, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה, פרק י״א — דיני פדיון בכור.
• שולחן ערוך, יורה דעה סימן ש״ה — הלכות פדיון הבן.
• שו״ת הרא״ש, כלל מ״ט סימן א׳ — סדר הבאת הבן לפני הכהן ונוסח הפדיון.
• חולין קל״ב ע״ב — “למשחה — לגדולה”.
• ים של שלמה, קידושין א׳, נ״ד; מהר״י ברונא סימן קכ״ב — כבוד הכהן וצורת קבלת הפדיון.